משרד החינוך ממליץ: כך תתמודדו עם הפרעות קשב

המאמר מתוך כתבה בפורטל ynet


הפרעות קשבלאחר שנים ארוכות בהן לא היה מוסדר תחום הפרעות הקשב במשרד החינוך יוצא כעת מדריך מקיף חדש, המיועד להורים ולמורים, ובו שלל המלצות להתמודדות עם הבעיה. איזה אבחונים מוכרים על ידי המשרד ואיך תעבירו את המורים "לצד שלכם"? כל הפרטים

הפרעת קשב וריכוז היא אחת התופעות השכיחות, כאשר על פי הנתונים כ-8% מכלל התלמידים במערכת החינוך לוקים בה. לרוב היא מלווה בבלבול רב מצד ההורים, שעד היום נאלצו להסתמך על עצותיהם של שלל מומחים, כתבות ופורומים – כיוון שלא הייתה התייחסות רשמית וברורה לנושא מצד משרד החינוך. אך כעת המצב השתנה, לאחר שלפני מספר ימים פרסם משרד החינוך הנחיות ברורות להורים ולמורים להתמודדות עם התופעה.

מהי הפרעת קשב וריכוז?

 הפרק הראשון במדריך עוסק בשאלה מהיר הפרעת קשב וריכוז ונותן מספר מאפיינים שצריכים להדליק בקרב ההורים והמורים נורות אזהרה:

 תחום הקשב

לעתים קרובות אינו מקדיש תשומת לב לפרטים או עושה שגיאות טיפשיות בלימודים או בעבודה. מתקשה לשמור על קשב למשך זמן במטלות או במשחק. נראה כמי שאינו מקשיב כשמדברים אליו. אינו מבחין או מתעלם ממידע. סובל מוסחות גבוהה מגירויים.

 תחום ההיפראקטיביות-אימפולסביות

היפראקטיביות: לעיתים קרובות ממולל בידיים וברגליים או מקפץ בכיסא. עוזב את כיסאו בכיתה או במצבים אחרים בהם נדרש לשבת זמן ממושך. מדבר בלי הפסקה. נמצא בתנועה מתמדת כאילו יש לו "מנוע בישבן". קושי בעיסוק בפעילויות פנאי או במשחק שקט.

אימפולסיביות: לעיתים קרובות פולט תשובות לפני תום השאלה או מתפרץ באמצע משפט. מתקשה לחכות לתורו. מפריע או מציק לאחרים.

 הפרעת קשב וריכוז באה לידי ביטוי בקיום שישה תסמינים או יותר מהתחומים שהוצגו (בכל תחום בנפרד). כמו כן, מדובר בתסמינים שהתקיימו בששת החודשים האחרונים לפני האבחון, בצורה שאינה תואמת את רמת התפתחות הילדים. במדריך מוסבר בין היתר כי חלק מהתסמינים משלושת התחומים הגורמים לבעיה מופיעים לפני גיל שבע. אם הסימנים להפרעת קשב הופיעו בגיל מאוחר יותר, סיכוי רב שהגורם לכך אינו הפרעת קשב ראשונית, אלא גיל ההתבגרות, הפרעה חברתית וכו'.

 כיצד ניתן להתמודד עם קשיי הקשב בכיתה?

המדריך מייעץ למורים כיצד עליהם להתמודד עם תלמיד הסובל מהפרעת קשב, על מנת להקל עליו את הלמידה.

קשב מתמשך

ברמה הלימודית בא לידי ביטוי קושי ביכולת להתמודד עם מטלות ממושכות, קושי ביכולת לעקוב אחר הרצאות פרונטאליות, קושי בביצוע מטלות ארוכות.

דרכי התמודדות: הנחיה בשלבים, המחשות מרובות, הפסקות מתוזמנות, שימוש בכרטיסיות, הפסקות מתוזמנות.

 קשב סלקטיבי

ברמה הלימודית בא לידי ביטוי בקושי ביכולת לעבודה עצמית, הסחת דעת על ידי קולות וגירויים.

דרכי התמודדות: הושבת התלמיד קרוב למורה, בקריאה – המלצה לשימוש בדף לבן או בסרגל, הדגשת הכותרות והשאלות, הבחנה ברורה בין החלקים השונים בדף העבודה.

 הפניית קשב

ברמה הלימודית בא לידי ביטוי בקושי בהעתקה, קושי בקריאת טקסט ובפתרון תרגילי שרשרת, קושי במעבר בין בפעילויות.

דרכי התמודדות: להשתמש בצילום של החומר ולדרוש פחות להעתיק, לחזור על ההסבר כמה פעמים, להציע לתלמיד לעקוב ולסמן את המיקום, להציג סיכומים בטבלאות.

 בקרת הקשב

ברמה הלימודית בא לידי ביטוי בקושי בביצוע משימות עמומות, קושי בהכנה למבחן, קושי בפתרון בעיות מילוליות במתמטיקה.

דרכי התמודדות: עבודה על פי שלבים, ארגון זמן, סיכום החומר, רישום נקודות מרכזיות.

 כיצד צריך להתבצע תהליך האבחון?

 נושא האבחון הוא אולי הקריטי ביותר עבור הורים, שטובעים בים של מידע ואינספור סוגי אבחונים, שכל אחד מהם מתיימר להציג את התמונה הנכונה והמלאה. מומחי המשרד מנחים את ההורים כיצ עליהם לפעול – שלב אחרי שלב.

 שלב 1: בירור ראשוני

 כאשר עולות במוחכם שאלות כגון: "האם הילד שלי במצוקה?", "מדוע קשה לו להשתלב?" "מדוע הוא חסר מנוחה?", "האם מדובר בהתנהגויות נורמטיביות?" ו"מה הסיבות לקשיים?" – אלו אורות אדומים המחייבים בדיקה מעמיקה. עליכם לעשות את הצעד הראשון ולעקוב אחר אופי הביטויים ההתנהגותיים ומקור התרחשותם.

 שלב 2: איסוף מידע

 לשלב זה חשיבות רבה באיתור הקושי, על כן יש לאסוף את המידע בזירות המרכזיות בחייו של הילד.

 בבית: קשיים בקימה בבוקר, קשיים בהתארגנות לבית הספר, שעות צפייה ארוכות בטלוויזיה ושהייה מול מחשב, מריבות והרס חפצים וחוסר עקביות.

 בכיתה: קימה, פטפוט, תיפוף על השולחן, יציאה החוצה ברשות או בלעדיה, קשיים בהקשבה, חוסר סבלנות, התפרצויות זעם, עימותים עם חברים.

 בהפסקה: לעתים ילד שנראה מנותק מהכיתה ומהסובב אותו מתגלה בהפסקה כעליז, פעלתן וכמוקד חברתי שידו בכל ויד כל בו. בנוסף, לעתים הילדים מנודים חברתית, מבודדים ומרבים לשחק לבד.

 שלב 3: אבחון

 אם אתם מזהים אצל ילדיכם אחד או יותר מהמאפיינים שתוארו צאו לדרך ופנו לאבחון. האבחנה מתבססת על התרשמות קלינית, בדיקה נוירולוגית ובדיקת עזר (כמו אבחון פסיכולוגי או אבחון פסיכו-דידקטי), על חוות דעת של הורים, מורים, יועצת חינוכית ועוד. אמצעי נוסף הוא המבחן הממוחשב, הבודק יכולת ביצוע מתמשכת של מטלה משעממת.

 על בסיס היכרותכם עם הילד והאינפורמציה שנאספה מהזירות השונות, יש לבצע בירור מקצועי לזיהוי מקורות הקשיים בתחומי הלמידה וההתנהגות. ישנם כמה סוגי הערכות:

 1. הערכה פסיכולוגית: מטרת האבחון הפסיכולוגי להעריך את החוזק והחולשה בתחומים שכליים, קוגניטיביים, רגשיים והתנהגותיים. אבחון זה נעשה על ידי פסיכולוג מומחה, הוא בדרך כלל רב-תחומי ומסייע להעריך אם קשיי התלמיד נגרמים מלקויות למידה או מגורמים אחרים. לצד מיפוי הקשיים, ההערכה מאפשרת אבחון נקודות החוזק של התלמיד שבעזרתם יהיה אפשר לבנות תכנית טיפולית.

 2. הערכה רפואית: רכזו היסטוריה רפואית מלאה של הילד ובצעו בדיקה גופנית אצל רופא. רשמו את כל התרופות שהוא נוטל, הרופא ישלח אתכם לבדיקות על מנת לשלול בעיות כמו שמיעה וראייה. לעיתים נדרשת בדיקה נוירולוגית כדי לשלול הפרעה אפילפטית או מוחית אחרת. הנוירולוג הוא שימליץ על המשך אבחון בבדיקה ממוחשבת.

 3. בדיקות ממוחשבות לאבחון תפקודי קשב:

מבחן Tova – בודק יכולת התמדת קשב בסביבה חסרת אתגר ועניין (כיום נהוג להשתמש במבחנים חדשים).

בדיקה נוירו-פסיכולוגית ממוחשבת BRC – האבחון מציג פרופיל קוגניטיבי של הנבדק על ידי השוואה לנורמות לפי גיל, מגדר ושנות לימוד. האבחון מוכר על ידי מערכת החינוך לקבלת הקלות לתלמידים וסטודנטים. הוא מופעל באמצעות מסך מגע ואורך כחמישים דקות. הוא כולל 14 תתי מבחנים ובודק בין היתר: זיכרון מילולי, הסטת קשב, מטלות מילוליות. הוא מאתר את נקודות החוזק של הנבחן ואת התחומים החלשים יותר, עליהם עליו לעבוד.

מוקסו moxo test- מדובר בפיתוח חדש באבחון הפרעת קשב כאשר ייחודה בהבחנה בין התנהגות אימפולסיבית להיפראקטיבית. התום המבדק מתקבל מידע לגבי רמת הביצוע בתפקודי הקשב של הילד.

לא רק ריטלין: אפשרויות הטיפול השונות

ההחלטה לגבי אופי הטיפול היא קריטית, אך בניגוד למה שקורה בפועל, שם הורים רבים מדווחים כי מופעל עליהם לחץ למתן טיפול תרופתי, המדריך של משרד החינוך מציג את מגוון האפשרויות הקיים כיום וממליץ להורים לבחון אותם היטב לפני קבלת ההחלטה. בנוסף, מדגיש המדריך, כי ההחלטה על מתן טיפול תרופתי היא של הרופא בלבד. 

לדברי מומחי המשרד, ישנם מספר סוגי התערבויות טיפוליות:

1. הדרכת הורים: מיועדת להנחות את ההורים אל מול התנהגות הילדים. יכולה להיעשות להורים כזוג, עם הילד כמשפחה או בקבוצות של הורים לילדים הסובלים מקושי זהה.

2. התערבות פסיכולוגית: מטרתה לסייע לפונה להבין את התנהגותו, מניעיו, ורגשותיו בתחומים שונים. פנייה לאיש מקצוע תסייע להבין את הבעיה, ובעבודה שדורשת הרבה אמון ומאמץ משותף, נעשה ניסיון לפענח את המצב ולפעול לשינויו.

3. התערבות התנהגותית: מתמקדת בביטוי ההתנהגותי של ההפרעה. בטווח הקצר, הטיפול ההתנהגותי הטיפול משפר תסמינים התנהגותיים, כישורים חברתיים ותפקוד אקדמי. יש לבחון יעילותו בטווח הארוך.

4. אימון נירו-קוגניטיבי: אימון קוגניטיבי של המוח נעשה באמצעות תוכנות מחשב הכוללות תרגילים שונים ומאתגרים שניתן להתאימם לאפיונים של הסובל מהפרעת הקשב. אימון והדרכה מתאימים יכולים להפחית התסמינים מהם סובלים בעלי הפרעת קשב, ולתת להם כלים להתמודד עם המטלות העומדות בפניהם.

5. אימון אישי: מתבסס על תפישת החיים של המתאמן, סוגיות שהוא מעלה והחלטות שהוא מקבל. המאמן מסייע לו לגלות ולמפות את מאפייניו האישיים ולמנף את מכלול היכולות והמשאבים שלו, כדי להתמודד בצורה מיטבית עם קשייו ואתגריו.

6. סנגור עצמי: תהליך בו המטופל לומד להכיר את עצמו ואת רכיבי הלקות שלו ומאפשר לו ללמוד כיצד להתמודד עם אלה בכוחות עצמו.

7. התערבות משפחתית: לעתים ההתמודדות עם הילד גורמת לקשיים ברמה המשפחתית. התערבות משפחתית יכולה לסייע בתפקוד המשפחתי מול קשיים אלה.

8. התערבות תרופתית: החלטה זו היא של רופא בלבד. הטיפול בתרופות גורם לשיפור משמעותי בפעלתנות היתר והקשב, ולשיפור משמעותי בהתנהגות.

ההתערבות היעילה ביותר היא שילוב של התערבות חינוכית, הדרכת הורים, עבודה עם הילד (פרטנית או בקבוצות), ומתן תרופות.

המורה הוא לא אויב: איך לשמור על יחסים תקינים

תלמידים הסובלים מבעיות קשב וריכוז מתקשים בין היתר להקשיב בשיעור ולהתרכז במשימות, לעקוב אחר ההוראות ולהגיע בזמן לשיעור. לעיתים קרובות הם עלולים לחוש תסכול לאור המאמץ שהם משקיעים בלימודים לבין התוצר הנמוך והקושי לעמוד בסטנדרטים הנדרשים מהם.

"עימות בין מורים ובין ילד הסובל מהפרעת קשב הוא כמעט בלתי נמנע על רקע אינטרסים מנוגדים", מציינים במדריך וממליצים לשתף את צוות בית הספר בדאגותיכם, לא להסתיר מידע חשוב ולסמוך על יכולותיו. "המורה", כך נכתב, "הופך לא אחת לכתובת ישירה לתסכול וחוסר האונים של ההורים. פעמים רבות מתנהל שיח בין הורה ומורה המשקף את התסכול של שני הצדדים, שנעשה בטון מאשים, המחליש את יכולת הסיוע למצוא פתרונות יעילים לתלמיד".

אז איך שומרים על יחסים תקינים עם המורה?

הכירו במיומנות הצוות החינוכי והטילו על עצמכם תפקיד משני: העמדת הדברים כך תסייע לכם להרגיש שווי ערך, שולטים בכללי המשחק, פחות חסרי אונים והרבה פחות כועסים. לרוב אנשי בית הספר קשה לקבל את ההורה כמומחה לילדו. אם תנסו לקחת על עצמכם תפקיד זה ייתכן שתיקלעו מיד למאבק כוח מיותר. המטרה היא לפתח מערכת יחסים בונה עם צוות בית הספר, וכדי להגיע לכך יש להבין היטב כיצד המערכת החינוכית פועלת.

 תקשרו עם המורים בכתב: לעתים מסמך עובדתי ומנומס קל יותר 'לעיכול' בבית הספר מאשר הורה מתלהם. חשוב לתאר את הילד במדוייק ומה אתם מבקשים בשבילו.